חיפוש
דף הבית נגב
חפש יישוב
קבוצות התיישבות
על הנגב
מאגר משרות בנגב
הטבות ומענקים
חינוך
תחבורה בנגב
תרבות
תיירות
אפשויות מגורים עירוניות

על הנגב
 היסטוריה

כבר בימי האבות היה הנגב מיושב ביהודים, הם נטו בו את אוהליהם וחפרו בו בארות.
בתקופת התנחלות השבטים בארץ ישבו בצפון הנגב בני שבט יהודה ובדרום בני שבט שמעון. התיישבות נוספת בנגב נרשמה כששבו היהודים מגלות בבל.
בראשית תקופת בית שני נדדו אדומים מדרום עבר הירדן אל הנגב, אך עמידתם האיתנה של החשמונאים יצרה רצף התיישבותי וכך נשאר הנגב מיושב ביהודים.
אחרי חורבן בית שני היה הנגב גבולה המזרחי של האימפריה הרומית.
מאוחר יותר יושב הנגב בידי נוצרים שפיתחו בו חקלאות ובנו בתים, כנסיות, מאגרים ועוד.
במאה השביעית חרבו הישובים בנגב, בדווים פלשו אל האזור ושטחים חקלאיים הפכו לשטחי מרעה. כך נשאר הנגב ריק מישובים במשך דורות רבים, עד שהחלו היהודים להתיישב בו . הנגב הוא המרחב המדברי הדרומי של ישראל. צורתו משולש, שקדקודו באילת. צלעותיו הן הגבולות הבין-לאומיים עם ירדן במזרח ( לאורך הערבה ) ועם מצרים במערב, ובסיסו אי-שם מצפון לבאר-שבע, בקו בלתי מוגדר המפריד בין אזור האקלים המדברי לבין האזור הים-תיכוני.ההתיישבות היהודית החדשה בנגב התחילה ברוחמה       ב-1914. התפתחות היישובים ב-50 השנים שמאז קום המדינה באה בד בבד עם שינויים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים: לתעשיית המחצבים המסורתית והמצליחה של הנגב ( בעיקר אשלג ומוצריו ופוספטים ) התווספו תעשיות מתוחכמות ועתירות ידע. תעשיית הטקסטיל הולכת ודועכת, ומתפתחת תעשיית היי-טק תחרותית ויזמית. החקלאות מותאמת יותר לצורכי השוק המקומי ולייצוא. הביטחון השוטף מאיים הרבה פחות אחרי הסכמי השלום עם מצרים וירדן. עם זאת, מערכת הביטחון היא עדיין צרכנית גדולה של שטחי אימונים, על חשבון שמושי קרקע אחרים. תרבות הפנאי המתפתחת צורכת יותר ויותר נופש בחיק הטבע, למענו מוכרזים גנים לאומיים, שמורות טבע, מרכזי מבקרים, אזורי בתי מלון ועוד. אוניברסיטאות, מכוני מחקר ומכללות קמות בנגב ומקדמות את המחקר והפיתוח המדעי. חלק גדול מהבדווים תושבי הנגב, עוברים בהדרגה מאוהלים לעיירות, כאלה יש כיום שבע, אך עדיין בדווים רבים מעדיפים את אורח החיים המסורתי באוהל ובצריף. השירותים הציבוריים והמוניציפאליים בתהליכי שיפור מתמיד: בתחום החינוך, התרבות, הבריאות, הרווחה ועוד.לצד כל אלה, המדינה ב- 50 שנות קיומה, לא חדלה לראות בנגב גם את החצר האחורית שלה, והעבירה לא מעט מפעלים לאומיים, המהווים מטרד וסכנה אקולוגית לנגב. ביניהם המועצה התעשייתית רמת-חובב, אתר הפסולת הרעילה, שטחי אש של צה"ל והתעשייה הצבאית, בתי סוהר ועוד. עם זאת, בנגב, ביובל ה-50 למדינה, לא נוטשים את חזון בן-גוריון. הפוטנציאל החלוצי באזור הטבעי הגדול במדינה מתהווה לנגד עינינו, אך עדיין לא מומש במלואו. תכניות הפיתוח הלאומיות רובן ככולן הן עם הפנים לנגב. אחד האמצעים העיקריים והחשובים בפיתוח הנגב הוא הפיתוח הכלכלי. כדי להבטיח
פיתוח כלכלי, על הממשלה למשוך משקיעים מהמגזר הפרטי אל הנגב על ידי הסרת המחסומים, כגון צמצום הפשיעה מצד אחד, ופיתוח תשתיות והענקת תמריצים כספיים מן הצד שני. על הממשלה לדאוג לפיתוח ענפים מובילים, כגון: תעשיית ההיי-טק, התיירות, האלקטרוניקה והכימיה, טכנולוגיות מים ואנרגיה סולרית. ענפים אלה יסייעו ביצירת מקומות עבודה חדשים ובחיזוק התדמית החיובית של אזור הדרום. גם לגורם האנושי מקום חשוב בפיתוח הכלכלי של הנגב. מעבר של אוכלוסייה חזקה לנגב, שתתגורר בו, תשתמש בשירותים שיציע, אך תמשיך בחלקה לעבוד באזור המרכז מחייב את הממשלה להקים תשתיות תחבורה איכותיות, ולהציע אפשרויות מגורים אטרקטיביות, חינוך איכותי ויצירת קהילה תומכת מלבד הגידול הצפוי באוכלוסייה היהודית, יש צורך לשפר באופן משמעותי את מצב התעסוקה בקרב האוכלוסייה הבדואית. צעד זה הכרחי להצלחת הפיתוח הכלכלי של האזור.



 גיאוגרפיה 

אזור לכישהנגב הוא המרחב המדברי הדרומי של ארץ ישראל ומכסה 60% משטחה.
ייחודו הגיאוגרפי של הנגב הוא במיקומו. הנגב נמצא בגבול החיבור הגיאוגרפי בין לוחות היבשות. חיבור זה יצר נופי טבע מדהימים המרוכזים כולם בשטח קטן של כמה עשרות קילומטרים.
חלקו המערבי של הנגב הוא שפלה, ובה סלעי קירטון קשה היוצרים נוף של גבעות מעוגלות שגובהן 300-400 מטר. רוב הנגב הוא רמה ובה בקעות ומישורים. פה ושם מתנשאים ברמה זו פסגות הרים עד גובה של 1,000 מ' מעל פני הים. בנגב נמצא מכתש רמון ועוד שני מכתשים קטנים ממנו.
חלק משטחי הנגב מכוסים באדמת לס, אחרים מכוסים באבני צור וחלמיש, אחרים מכוסים חולות נודדים, שהרוח נושאת אל פנים הארץ. חולות אלה מסכנים את שטחי החקלאות. בנגב יש גם מחצבים שונים, כמו פוספט, חול וזכוכית.
נחלי אכזב רבים בנגב, בערוצים עמוקים עטורים מצוקים זקופים. כמה מהנחלים זורמים אל הים התיכון, הגדול והמסועף שבהם הוא נחל בשור, אחרים זורמים אל הערבה ואל ים המלח.
המים אמנם זורמים בנחלים אלה רק בעונת הגשמים, אך בעונה גשומה במיוחד הם מסוכנים ועלולים לגרום לשיטפונות.
הצמחייה בנגב דלילה. היא כוללת עצים בודדים, שהנפוצים שבהם הם האשל, השיטה והשיזף. באפיקי הנחלים צומח הרותם ובחולות הלענה המדברית.
בעלי החיים העיקריים בנגב הם נחשים, לטאות וזוחלים אחרים, וכן תנים ושועלים. ישעיהו הנביא מספר שבימי קדם חיו בו אריות.



 אקלים

הנגב נמצא בגבולו הצפוני של רצועת המדבר העולמי. חלקו הצפון-מערבי גובל בים התיכון ואופיו המדברי בולט פחות וניתן להגדירו כצחיח למחצה. התנאים המדבריים מתבלטים ככל שמתרחקים מזרחה ודרומה מהים התיכון.

אפשר לראות את הנגב כהמשך למדבר המצרי, המשתרע לאורך חופי צפון אפריקה. כמות הגשם השנתית לאורך חוף זה נעה בין 100 ל-150 מ"מ, והיא פוחתת ככל שמתרחקים דרומה. משטר הגשמים בנגב מהווה המשך ישיר למשטר הגשמים בחוף המצרי, עם שינויים מסוימים הקשורים למבנה הטופוגרפי של הנגב והערבה, וכן בגלל קו החוף הפונה באזורנו צפונה ומזרחה. הירידה בכמות הגשם מצפון לדרום בנגב תלויה בהתרחקות מן הים התיכון המהווה את מקור הלחות.



 דמוגרפיה

קיבוץ להבעד תחילת המאה הנוכחית היה הנגב מאוכלס שבטי בדווים בלבד. בשנת 1899 החלה בניית העיר באר-שבע, כמרכז השלטון התורכי באזור. מאז ועד קום המדינה הייתה באר-שבע עיירה קטנה שמסביבה נקלטו בכל אותה תקופה יישובי ניסיונות אשר בחנו את האפשרות להתיישבות קבע בנגב.
יישובי ניסיונות אלה, היו גם תחנות לבדיקת חקלאות קבע באזור זה. לדוגמא, קיבוץ רביבים, בית אשל וגבולות אשר נוסדו בשנת 1943. המשך התנופה היה משנת 1947, כאשר בבת-אחת הוקמו 11 ישובים במרחבי הנגב הצפוני. אך יישובים אלו היו קטנים, מבודדים ומרוחקים, ולא שינו באופן משמעותי את הנוף היישובי הריק.
המפנה חל אחרי מלחמת העצמאות. כבר בעשור הראשון למדינה קמו עשרות רבות

של מושבים וקיבוצים, בעיקר בנגב המערבי, ועיירות פיתוח אחדות, חלקן גם ברמת הנגב. גל התיישבות שני חל בשנות השבעים, בעיקר בערבה, ובהמשכו גל נוסף, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, בפיתחת שלום ובפיתחת ניצנה. שנות ה-90 מאופיינות בשני קווי התפתחות יישוביים עיקריים בנגב: התרחבות עירונית גדולה, כתוצאה מגלי העלייה מבריה"מ לשעבר, ותהליך הפרטת ההתיישבות. שכונות גדולות נבנו בשולי באר-שבע וערי הפיתוח, והתפשטות הבנייה הפרטית במושבים ובשלושה יישובים קהילתיים סביב

באר-שבע: עומר, מיתר ולהבים.

באופן כללי, מזהים היום שלושה סוגי ישובים בנגב:

  • יישובים חקלאיים- החבל המישורי של הנגב, שעד ראשית ההתיישבות היהודית, היה מחוץ לתחום יישובי הקבע, היה למרכז ההתיישבות החקלאית החדשה. על-ידי כך דחק האדם את המדבר הרחק דרומה והרחיב את גבולם של יישובי הקבע. מרבית הישובים כאן הם מושבים. בנגב הצפוני ההררי מונעים התנאים הטופוגרפיים הקשים ותנאי האקלים את ההתיישבות החקלאית.
    באזורים המישוריים המועטים המצויים באזור זה הוקמו הישובים רביבים, משאבי-שדה ושדה-בוקר. ישובים אלה הצליחו להתפתח מבחינה חקלאית לאחר שהחלו מביאים אליהם מים מן הצפון, נוסף על ניצול מי השיטפונות של החורף. בערבה מתפתחים ישובים רבים, כגון קיבוץ אילות, אליפז, סמר, יוטבתה, גרופית, קטורה, לוטן, יהל, פארן, צופר, מרכז ספיר, עין-יהב, חצבה, עידן ונאות-הכיכר, המספקים ביכורי ירקות לצפון הארץ וירקות טריים וחלב לאילת, וכן ביכורי ירקות ופרחים חורפיים לארצות אירופה.
  • יישובי כורים- דוגמה של ישוב כורים הוא העיר ירוחם, אשר חלק מתושביה עובדים במחצבות של המכתש הגדול ובמפעלי הזרחן שבאורון.
    גם חלק מתושבי מצפה רמון מתבססים על ניצול המחצבים במכתש רמון, וכן מועסקים תושבי ערד במפעל ים-המלח.
    העיר דימונה בצפון הנגב, היא הישוב הגדול ביותר מסוג זה. חלק מתושבי דימונה עובדים גם במפעלי אורון וחלק עובד במפעל האשלג שלחוף ים-המלח, ובמפעלי הפוספטים של נחל צין.

  • ישובים עירוניים - הישוב הגדול מסוג זה היא העיר באר-שבע שהתפתחה מעיר קטנה בימי המנדט הבריטי למרכז מנהלי, מסחרי, תעשייתי ותרבותי של יישובי הנגב.
    אילת מתפתחת אף היא כישוב עירוני מובהק, כעיר נמל ותיירות. מפעלי תעשייה הוקמו גם בדימונה, אשר התפתחה מעיר כורים ליישוב עירוני מובהק, וכן התפתחה ערד כעיר תעשייה, שירותי דרכים ונופש.


    קישור לנתונים סטטיסטיים